הגוף שלי הוא המקדש שלי

חברת אופנה לונדונית חדשה יחסית, בשם  ״פרוייקט 104״ , הצליחה לתפוס את העין שלי
ומיד אחרי העין את הלב, שמחסיר פעימה מצבעוניות יתר וקיטש איכותי,

והיא עשתה את זה עם קטלוג מקסים שמאחוריו עומד רעיון לא פחות מקסים:

קולקציית בגדי הים במהדורה מוגבלת של 'פרוייקט 104'  נקראת

 ״הגוף שלי הוא המקדש שלי ״ 

וקטלוג הקולקציה מעוצב כך כשכל דף עם דגם של בגד ים הוא מעין "מקדש קטן"
המורכב מפרטים צבעוניים ואקלקטים, המרכיבים ״אישיות״ צבעונית, משעשעת ומגרה, של הבחורה שכל גבר היה חולם שתצא אליו מן הים (לא בהכרח למטרת נישואין.. :).

מתחת לכל דגם מופיע תיאור של איפה אפשר למצוא את אותה בחורה
 ( ברייב בים בגואה, במסיבת בריכה בווגאס, בכל מקום מוזר יותר מגן עדן.. )

הדגם: "בתולת הגלידה" מתאר בחורה אנרגטית, מלאת חיים, ממורמרת, חייבת להיות במרכז תשומת הלב או שהיא תירה בך באקדח מיים

 למרות שהקמפיין מעמיד פנים של מה שעשוי רק ממרכיבים של פרסום זול ושגרתי (מוכרים לך פנטזיה יפה נעימה,בלונדינית ושתויה בקיץ בחוף ..לא תיקח? ) נדמה שתוך כדי משחק מילים הוא גם מעלה גם שאלה מרתקת :

MY BODY IS A TEMPLE... BUT MY BODY LIKES GETTING TRASHED.
 PROJECT 104 DEBUT COLLECTION EXPLORES THE IRONY OF THIS IN TECHNICOLOR SHRINEOGRAPHY. 

LEADING TO THE QUESTION:
WHAT TEMPLE ARE YOU   

? 

(בתרגום 'בזוי' והזוי לעברית:)
 ״הגוף שלי הוא המקדש שלי.. אבל הגוף שלי אוהב (כאן יש משחק מילים עם הביטוי getting trashed שזה גם סלנג ל"להיות שתוי מאוד!! עד לאיבוד שליטה " וגם אומר "להרוס את עצמו/לההרס")
...אז איזה מקדש את  ??" 

למרות שבארץ אנחנו פחות "מתחברים" למקדשים,  כי אנחנו לא בעיניין של 'לעשות לך פסל או תמונה..' 

כל אישה, למעשה כל אדם, יכול להתחבר למשפט הזה,

 הגוף שלנו הוא המקדש שלנו,יותר מזה הוא היכל הנשמה, זה שעוטף אותה ומגן עליה ,
אבל הוא גם זה שמבטא את מה שעובר עליה ,
ולכן בכל פעם שהנשמה שלנו חווה קושי או מרגישה שהיא מנוהלת בצורה לא נכונה או באופן שלא מכבד את מהותה, אנו נראה את זה מתבטא בגוף , בצורת מחלה חלילה, פציעה  או כאב. 

בקבלה ובחסידות אומרים שגוף האדם הוא כלי לאור הנשמה, הדרך של הנשמה להופיע ולהתבטא בעולם

״  הרוחניות הנקראת נשמה מלובשת בתוך איברי הגוף הנקרא כלים ..  כי יש בהם גבול ומדה״ 

 כל כך יפה, איך שזה כתוב ומה שזה אומר,

ואם זה כל כך יפה,  וכולנו יודעים את זה, 
למה אנחנו לא שומרים על הגוף טוב יותר ? 
והאם ניתן לשמור עליו טוב יותר או שזה דינו של הגוף?

כל מי שטייל קצת ברחבי העולם מכיר את המקדשים הקטנים האלה , שהתמונות מתארות, אלה עם הנרות והקטורות, מלאי הפרטים הצבעוניים והקיטשיים שאפשר למצוא למשל בפינות בתים בספרד,בתאילנד.

בתאילנד כמעט בכל מקום אפשר לראות מקדש קטן עם בובות ופרחים בצבעים זרחניים.
(אני זוכרת שלקח לנו המון זמן להבין שבקבוקי הקוקה-קולה ליד המקדשונים בתאילנד,הם לא 'סתם זבל' שמישהו השאיר ברוב חוצפתו, אלא זו מנחה לאלים, או לקדושים שמתו ושהמקדש נבנה לכבודם , (התאילנדית שהסבירה לי על הרעיון של השתיה ליד המקדשים, אמרה לי שהבקבוקים שם למקרה שהמתים יחזרו לחיים ויהיו צמאים..נשמע לכם מוזר ופגאני?  זה קצת הזכיר לי את כוס היין שאנחנו שומרים לאליהו הנביא, נוצרים פשוט מעדיפים קוקה קולה..

"מלכת הקוקה קולה" - כיפית ,ילדה פראית, חמומת מוח מרוב קפאין, היא אוהבת אותך באותה מידה שהיא שונאת אותך תמצא אותה- שותה 'בלק ראשאן' במסיבת בריכה בווגאס 

אני צמאה לעוד קמפיינים כאלה, 

אני צמאה לקמפיינים שלא רק יהיו יפים ויגידו לנו מה אין לנו, ואיך כדאי שנראה

 אלא כאלה שיזכירו לנו מה יש, שיגרמו לנו לחשוב איזה מקדש אנחנו ואם אנחנו מקדשים אתו כמו שמגיע לו ולנו.

אני צמאה לעוד קמפיינים כאלה שנותנים לנו נושא לשיחה טובה על כוס בירה בים , או טקילה, תלוי איזה מקדש אתם .. 

 אחינועם