ריאהנה נבחרה להיות הפנים החדשות של קולקצית אביב-קיץ 2014 של בית האופנה הפריזאי BALMAIN, שהוקם ב-1945 ,על ידי מעצב האופנה פייר בלמיין, הידוע בעיצוביו הקלאסיים והמפוארים.
ומה לריאהנה, הידועה בכינוי שהעניקה לעצמה
'Bad Girl ' ,זמרת שחורה, מלאת קעקועים, בעלת המראה ה-(יאמרו הפולניות ואני) "פרחי",
ולבית אופנה פריזאי מתנשא?
ניתן "להאשים" בכך , את המעצב הנוכחי של בלמיין , אוליבר רוסטינג (Rousteing),או את קודמו בתפקיד, כריסטוף דקרנין (Decarnin), שניים שחזונם העיצובי הפך את המותג לצעיר ועדכני יותר, אך השורשים לחיבור, שנראה לנו היום אך טבעי, בין "קוטור" לתרבות הרחוב וההיפ הופ, שזמרים כמו ריאהנה, ביונסה וקניה ווסט הם מנציגיה הבולטים ביותר, נמצאים אי שם בשנות ה80, ברחוב 125, בהארלם, ניו-יורק, בחנות שהיתה פתוחה 24/7 , ושכל ה׳מי ומי׳ של הארלם היו פוקדים אותה באופן קבוע,
( "דן המטופח").
"דאפר דן" מכר באלפי דולרים לפריט, עיצובים של ״לואי ויטון״, ״פנדי״ ו״גוצ׳י״.
טוב, אלה לא היו ׳בדיוק׳ ״פנדי״ ו״גוצ׳י״..אלא עיצובים של דן , שהיו עשויים מגלילי בד מזוייפים של המותגים הגדולים ביותר, אותם ייבא מאסיה.
בבגדים של "דאפר דן(משמאל)" |
מזוייפים או לא, הנהירה לחנות היתה גדולה, ואנשים התלהבו מהעיצובים הגרנדיוזים והמקוריים, שנראו יוקרתיים, ו'לא מכאן'.
אופי הבגדים התאים להעברת המסר ה"מצליחני", שהוא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של תרבות ההיפ הופ :
"תראו לאן הגעתי ״ , ״אני כזה עשיר שאני יכול לשפוך כמויות של כסף על כל מה שבא לי"
מסר זה נובע מהיותו של ההיפ הופ 'כלי מחאה', על כך שבמשך שנים רבות, נחשבו השחורים באמריקה לאזרחים סוג ב׳, וסבלו מאפליה חברתית, וכלכלית שהתבטאה בחינוך, במקומות תעסוקה,ברמות השכר, מה שהתבטא באחוזי אבטלה גבוהים ובפנייה של שחורים רבים,
שלא השתלבו כאמור, במבנה הכלכלי ה״חוקי״ , לעסוק בכלכלת אנדרגראונד, להצטרף לכנופיות ולעסוק בסחר בסמים( השימוש והסחר בקראק היו נפוצים מאוד באותן שנים בהארלם ), מה שלמעשה סגר אותם בתוך מעגל של עוני ואלימות, שלא היה ממנו מוצא.
מה שההיפ הופ עשה, ככלי ״עבודה״ תרבותי ("cultural labor") , מעבר להבעת הזעם והתסכול על מצבה העגום של הקהילה השחורה,
בייחוד אל מול ההצהרות הפוליטיות של שנות ה80', על דמוקרטיה ושיוויון זכויות לשחורים, שיצרו אשליה של אינטגרציה, אבל הפער בינהן למציאות היה גדול.
הוא נלחם על זכות ההגדרה העצמית שלה ,
בייחוד אל מול ההצהרות הפוליטיות של שנות ה80', על דמוקרטיה ושיוויון זכויות לשחורים, שיצרו אשליה של אינטגרציה, אבל הפער בינהן למציאות היה גדול.
הוא נלחם על זכות ההגדרה העצמית שלה ,
כלומר, אף אחד לא יגדיר אותי כאזרח סוג ב׳
( ויחליט עלי..) כי רק אני יכול להגדיר את עצמי,
( ויחליט עלי..) כי רק אני יכול להגדיר את עצמי,
מממ. . .הייתי אומרת על עצמי שאני יפה, חכמה, מוצלחת ועשירה,
לכן ראפרים בדרך כלל שרים על עצמם , על כמה שהם מוצלחים, עשירים ויכולים להשיג כל בחורה או מכונית שחשקה בה נפשם.
בשנת 1988,תגרה אלימה שהתרחשה בחמש לפנות בוקר, בחנות של דן ,בין המתאגרפים הידועים מייק טייסון ומיטש סמית׳ , העלתה את החנות לכותרות,
ויותר מכך, היא העלתה את חמתם של המעצבים הצרפתים, ששמעו על החנות המצליחה והחליטו לתבוע את דאפר דן , על השימוש, הלא חוקי, שעשה במותג היוקרתי שלהם.
כך בסערה תקשורתית גדולה, הביאו המעצבים לסגירתה של החנות והאגדה, שהתחילה את הקשר בין כוכבי היפ הופ ו״קוטור״
ואיך לא? הרי שניהם מתפקדים על אותו רעיון , מעיל בעיצוב אישי למייק טייסון |
כך בסערה תקשורתית גדולה, הביאו המעצבים לסגירתה של החנות והאגדה, שהתחילה את הקשר בין כוכבי היפ הופ ו״קוטור״
הקשר בין היפ הופ ו"קוטור" עובד לשני הכיוונים |
עובדה, ריאהנה זכתה בתואר "אייקון השנה".
אחינועם
למי שמעוניין לקרוא עוד:
דאפר דן
http://www.youtube.com/watch?v=HChHAXySJTc |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה